במקום צער לא גזרו רבנן

אינני יכול ליטול ידיים בעצמי. מכאן עולה בעיה, כאשר אני נמצא עם מישהו שלא יודע מה היא הלכה או לא מכיר בחשיבות ההלכה, הוא לא תמיד ייטול לי ידיים, מפני סיבות שונות (בדרך כלל גם משונות). האם בגלל סיבה זו אפשר לומר במקום צער לא גזרו רבנן? הרי אני נזקק לעזרה ברוב הפעולות של היום יום. האם אוותר לדוגמא על גרבת גרביים, האם מישהו לא יגרוב לי? הרי ברור שלעולם יהיה בגרביים. כך עלי לדרוש מעצמי או מהעוזר שלי ליטול ידיים על כל דקדוקים של הלכה זו. דרישה זו מותנה בשמירת שלום בית (במובן הרחב של המושג). כלומר, לא רק הבית הפרטי שלי, אלא גם הבית הרחב שלי, כלומר כל הסובבים אותי. אם דרישה זו תפגום בשלום הבית, הנטילה ידיים שלי, להגדרה שבמקום צער לא גזרו רבנן.