מניין שעקרו של אנשים עם פיגור קל או אוטיזם קל

תגיות:

מניין שעקרו של אנשים עם פיגור קל או אוטיזם קל

חלק א

שאלה:
האם מניין שעקרו מבוסס על אנשים עם פיגור קל או אוטיזם קל או אנשים אלה יכולים לעשות מניין לבד, האם מניין זה תקף?
תשובה: לצורך קיום מניין נדרשים עשרה אנשים – הגמרא במגילה (כג,ב) לומדת דבר זה מדרשת הפסוקים. "מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה - אף כאן עשרה". מגמרא זו, לומדים שכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.

מעמדו ההלכתי של המפגר או של האוטיזם
צריך להקדים ולדון, האם אנשים אלה נכללים בהגרת שוטה.
השו''ע (יור''ד סי' א סע' ה') מגדיר שוטה, "דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה, או מקרע כסותו, או לן בבית הקברות, או מאבד מה שנותנים לו".
הרמב''ם בהלכות עדות (פ''ט ה''י) פוסק: "הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרין זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שאר עם הארץ, וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים, ודבר זה לפי (מה) שיראה הדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב".
בהלכה זו קיימות שתי הגדרות של שני סוגי אנשים. א. פתאים - שאין מכירין דברים שסותרין זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שאר עם הארץ.
ב שוטים - המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר.
מהגדרת הרמב''ם נראה שהפתאים אלו המפגרים, כיוון שיש להם לקות דומה לפתאים, לקות הנמצאת רק בשכל ולא במעשה, כפי שמצינו אצל שוטה שלקותו היא במעשה. אולם יש לשאול, מה דרגת הדעת של פתאים אלו?
הרב שז''א זצ'ל פוסק "מ"מ נראה כיון שעיקר הטעם דחרש ושוטה פטורין ממצוות הוא רק מפני שאין להם דעת והרי הם כאנוסים וכמו"ש רש"י במס' שבועות דף מ"ב ע"א אהא דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן משום דכתיב וכי יתן איש ולא קטן והוא הדין חרש ושוטה מפני "שהחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת" ואילו בנוגע לקטן ממש מבואר בחת"ס חיו"ד סי' שי"ז דכיון שהרמב"ם עצמו פסק שם בפ"ט ה"ט "שלא ניתנו השיעורים אלא לישראל בלבד" ולא לבני נח לכן צריכים לומר דדוקא בישראל יש שיעור של י"ג שנה ושתי שערות לענין גדלות משא"כ בבן נח רק בודקין אותו ואם שכלו שלם כראוי דינו כגדול כי לא שייך בו שום פטור אחר חוץ מזה שאין לו דעת. וכיון שכן מסתבר לכאורה דה"ה נמי בחרש הואיל ומה שפטור ממצוות הוא רק מפני שהוא שוטה וחשיב כאנוס דרחמנא פטרי אבל כל שבודקין אותו ורואין שיש לו דעת ושכלו שלם מסתבר דשפיר חייב במצוות וגם נהרג עליהם שהרי טעמא דפטור הוא לא מפני שהוא בעל מום כי אם מפני שאין לו דעת". אנו רואים בדעה זו, שאין צורך לבדוק בכל מצווה אם האדם מחויב בה או לא. אלא אם יש דעת, זה תנאי מספיק לחייב בכל המצוות. אמנם אם נדייק בלשנו של הגרש''ז, נראה שהחרש והשוטה חייבים בכל המצוות אבל הם אנוסים מפני שאין להם דעת. הגרש''ז בהמשכה של התשובה מביא דוגמא לזה,ופוסק כך, "ובענין חרש בר דעת שאינו שומע, אבל יכול לדבר בשפת עלגים שמלמדים אותם לדבר בתנועות שפתים, נשאלתי לפני כמה שנים ע"י חכם אחד בנידון כזה, בצעיר חרש, אך חריף בשכלו ופיקח גמור, וגם יש לו חברותא בלימוד, והשבתי שדינו כפקח, וגם מחותני הגאון ר' יוסף שלו' אלישיב שליט"א נשאל על כך והסכמנו אז לדבר אחד שדינו כפקח, ורק לענין לעלות לתורה חושבני דכיון שאינו יכול לברך כראוי מסתבר שאין להעלותו". יוצא מכאן שגם הגרש''ז סובר שיש לבדוק אם האדם יכול לקיים מצווה מסוימת או לא.
בברכות (מח,א) רב נחמן אומר, "קטן היודע למי מברכין - מזמנין עליו". הרי''ף (לה,א) מוסיף ומדייק בהגדרה זו ואומר כך, "אמר רב נחמן קטן שיודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא ואמרי רבואתא והוא שנכנס בשנת שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח אבל קטן שלא הגיע לשלש עשרה שנה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דקרי ליה קטן אפי' בן עשר ובן תשע כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו". סוגיית הגמרא מדברת בזימון, השו''ע פוסק (או''ח סי' קצט סע' י) גמרא זו להלכה, "קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה" והרמ''א פוסק (על אתר) וכן הב''ה (סי' נה ד''ה הוא כשוטה וקטן) מדייקים כרי''ף, "וי"א דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות (הרא"ש והמרדכי פ' ג' שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות" ומוסיף הב''ה שלגבי תפילה, ניתן לצרף קטן בשעת הדחק. מ''מ העיקרון שע''פ מצרפים אדם למניין ולזימון זהה. כך עולה מדברי הריב''ש (סי' תנא) כותב "אפילו לדברי המתירין בתפלה; צריך שיהא: בן דעת, ויודע למי מברכין, ולמי מתפללין" וכך הב''ה כותב ע''ש.
המסקנה העולה ממקורות אלו, שאדם שיש לו פיגור הוא בגדר שלא בר חיוב. כלומר אם אדם זה אינו מבין את סיבת קיום המצווה, הוא פטור מעשיית המצווה.

סיכום: הרב שז''א זצ'ל פוסק (מנחת שלמה קמא סי' לד): "חינוך ילדים מפגרים /הערת המחבר/ +מתוך תשובה להגאון מוה"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א.+ נראה דכל שהוא מבין ויש לו דעת כמו פעוטות ויודע שהקב"ה נתן לנו תורה ואנחנו מקיימים מצוותיו דשפיר חשיב כבר דעת לענין קיום מצוות, ובהגיעו לגיל י"ג שנה הרי הוא חשיב כגדול".
למסקנה, אנשים אלה יכולים לקיים מניין לבד, בתנאי שיש הדרכה בעת המניין. הדרכה זו, באה להבטיח את תקינות המניין.

חלק ב
שאלה: האם מותר לאדם עם פיגור קל או אוטיזם קל להיות ש''צ?

תשובה: בחלק א' אמרנו שאנשים אלו הם בני מצווה, כיוון שיש להם דעת פעוטות ויודעים למי מתפללים. א''כ אנשים אלה יכולים להיות ש''צ. לא מצינו אף תנאי נוסף מבחינת רמת הבנה שצריך ש''צ.

שאול ענברי