מחשב תקשורת בשבת

תגיות:

מחשב לאילם חרש בשבת – שאול

תשובה
תשובה זו מניחה שתי הנחתות יסוד:
א. המחשב דולק מע"ש עד למוצש"ק
ב. מחשב זה משמש אך ורק לשיחת האילם עם הבריות.

ראשית עלינו לדון, בטעמי איסורי חשמל בשבת. קיימים שלושה איסורים בשבת, כפי שנפרט להלן:

א. הבערה – כאשר יש מנורה עם חוט להט. בעט הדלקת נורה זו, החוט נשרף, ה"ז תולדת מבעיר. הרמב"ם (הל' שבת פי"ב, ה"א) כותב: "מדליק את הנר או את העצים בין להתחמם בין להאיר הרי זה חייב," הכסף משנה (פ"ט, ה"ד) מסביר: שהאש ללא עצים אינה יכולה להתקיים. מסקנה מפירוש זה, שזו הסיבה לחיוב תולדת מבעיר בפי"ב. א"כ אפשר להבין את מי שסובר, שהאיסור של חשמל הוא משום מבעיר. מפני שחוט הלהט במנורה, אפשר לדמות לעצים שהאור צריך להם. כך גם המנורה עצמה נועדה להאיר. הרב קוק זצ"ל (ארח משפט א"ח סי' עא) אומר, שכל אש בוערת ומתחממת נקראת אש. לדוגמא במעשה הסנה, כתוב: "והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל". במעשה זה הייתה בעירה, אבל שריפה לא הייתה בסנה, אע"פ זה התורה משתמשת במילה "אש". הרב אומר: "הפעולה של הדיבור על האש המתהוה ע"י הזעזוע שבמגפון, שמחולל את הניצוץ האלקטרי, שבא ע"י ההזרמה החשמלית". ניראה שמכוון שנוצר ניצוץ, הדבר יחשב לאש. לכן דעתו, שחשמל תולדת מבעיר הוא. הרב שז"א זצ"ל אומר, שבזרם חשמל אין כלל הולדת. כך הרב שז"א (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט): "אף שהגאון בעל ערוך השלחן זצ"ל מצדד בירחון "בית ועד לחכמים" להתיר הדלקת חשמל ביו"ט, היינו מפני שלא ידע שזרם איננו כלל אש והלוחץ על הכפתור כדי להדליק הוא ממש מוליד אש שלא היה כלל מקודם, וכמו שהוא מעיד שם על עצמו שאיננו יודע היטב אופן הדלקת חשמל, ובאמת השיבו לו יודעי דבר והשיגו עליו באותו הירחון, וכמוהו היו עוד גדולי תורה שלצערנו טעו בזה, וגם יש אשר שגו לחשוב שכל סגירת מעגל של חשמל בשבת יש בו משום מבעיר אע"ג שאינו מדליק כלל שום אש, בחשבם את עצם הזרם לאש+ משום איסור המצאת אש ביו"ט, אשר לדעת הט"ז בסי' תק"ב איסורו מן התורה ולא רק מדרבנן". דברי המנחת שלמה, מצד אחד הטעות אשר גדולי תורה טעו בה וחשבו שהחשמל זה אש. מסייעת לרב קוק. לעומת זאת, הקביעה הנחרצת של המנחת שלמה שסגירת מעגל חשמלי איננה אש. נתנה לי כח גדול להבין ולהסיק שבהפעלת מחשב אין כלל אש. מפני שהפעלה זו תלויה אך ורק בסגירת מעגלים חשמלים.

ב. בונה – חז"א זצ"ל (בספר חזו"א חלק או"ח סי' נ' אות ט') אומר: " תיקון מנא קרוב לבונה ממש כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות היינו דוקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחשבן כשנים משתתפין בפעולה אחת אין התקעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח של הנמוך, אבל תיקון צורה להגשם ונעשה ע"י זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו, דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם - ואחרי שההדלקה הוא בנין הכבוי הוא סותר". עכ"ל ." הרב שז"א זצ"ל אינו מקבל את החזו"א וכך אומר שז"א (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי"א): " דכיון שעשוי תמיד לפתוח ולסגור איך אפשר לחושבו כבונה בשעה שאין זרם בחוטים ולא נעשה כלל שום דבר, הא לא גרע מכיסוי בור ודות שיש להם בית אחיזה, וגם הוא עצמו נו"נ בארוכה בחלק א' סי' מ"ז בעיקר הדלקה וכיבוי של חשמל והפריז על המידה לומר דאיסורו רק מדרבנן עיי"ש, ואיך לא כתב דמ"מ אסור משום בונה וסותר,". כך לכל אורכה של התשובה, הרב שז"א מוכיח שאין בחשמל איסור בונה.
ג. מוליד – הבית יצחק (במפתחות ליו"ד ח"ב סי' ל"א) מגדיר איסור חשמל. בתור מוליד, שזה אסור בשבת מדרבנן. הב"י משווה את זרם חשמל, להולדת ריח בבגדים. הגמ' אומרת מוליד ריח בבגדים אסור ביו"ט. הרב שז"א אומר (מנחת שלמה ח"א ס' ט) איסור הולדה מתקיים רק בדבר חדש שנוצר (כגון: הפיכת שלג למים). אבל דבר שנועד לפעולה זו (כגון: הולדת ריח בבגד המיוחד לכך) אין זה נקרא מוליד. הגדרה זו מביאה את הרב שז"א לומר, שהחשמל אין זה מוליד או בונה, למרות שהחשמל מפסיק פעמים רבות ביום. אפשר להשוות פעולה זו לדבר רפוי המחזירים אותו למקמו לעתים קרבות. הציץ אליעזר זצ"ל אומר, לגבי מכשיר שמיעה. שבשעת הדיבור קיים זרם במכשיר, אבל בהפסקת הדיבור נפסק הזרם. יוצא משני חכמי עולם אלה. שאיסור מוליד, היא פעולה הנמשכת זמן ארוך ומתחייבים עליה בתחילתה.
לסיכום: המחשב בשאלתנו, אין בו מנורה להט. גם מסך המחשב אשר פועל ע"י נורות הנקראות לדים, אינן בגדר נורות להט. לדעה הסוברת כחזו"א. ראינו את תשובת שז"א, אשר מקצתה הבאתי למעלה. באשר להקלדה על מקשי המקלדת. אין לחוש בזה לבונה או למוליד, כיוון שההקשה היא נמשכת זמן קצר ביותר . כללו של דבר, רואים מהפוסקים גישה לאסור חשמל כדי לתת צביון מיוחד לשבת

ב. כתיבה ומחיקה במחשב

כל מלאכות שבת מתחלקות לשתים. א. מלאכות שחייבים עליהן מדאורייתא. ב. מלאכות שחייבים עליהן מדרבנן. אפשר להגדיר את מלאכות דאורייתא כמהות/עיקר המלאכה. רבנן גזרו על אותה מלאכה איסורים נוספים כדי שלא יבוא לעבור על מלאכה דאורייתא. לכן צריך לדון כתיבה ומחיקה במחשב וכך נבוא למסקנה אם כתיבה/מחיקה זו, היא מלאכה דאורייתא או דרבנן.
כתיבה
קיימא/לא קיימא – כתיבה של קיימא היא מלאכה דאורייתא. במשנה בשבת (קד.) נאמר: "כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם ... כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקים – פטור". הרמב"ם פוסק משנה זו להלכה (שבת פי"א הט"ו) "אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהם, ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם, אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור, אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד". יוצא מהמשנה והרמב"ם, שהמוסגים של קיימא ולא קיימא הם מתייחסים למשך הזמן שהכתב נשאר על הדבר שנכתב עליו. כך כל הפוסקים פוסקים בעניין כתיבה ש"ק. השאלה בעקבות הגדרה זו, אם כתיבה במחשב היא כתיבה ש"ק?

כתיבה במחשב, שמה כתיבה או לא

על מנת לדון בשאלה שהעמדנו בסוף הפסקה הקודמת. עלינו לשאול צשאלה מקדימה , האם כתיבה במחשב, שמה כתיבה או לא?
המשנה (שבת קד:) אומרת: "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד - חייב. כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי זויות, ועל שני לווחי פינקס והן נהגין זה עם זה - חייב. הכותב על בשרו - חייב. המסרט על בשרו - רבי אליעזר מחייב חטאת, וחכמים פוטרין. כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקים – פטור". מהמשנה רואים, שהדרך הכתיבה הרגילה היא, לקחת חומר הרושם ולרשום איתו. בחומרים הרושמים אבל אינם מתקיימים לאורך זמן, על כתיבה זו פטור אבל אסור, הגזרה היא משום שיש מעשה כתיבה בידיים אבל בחומרים שאינם מתקיימים לאורך זמן. פיה"מ לרמב"ם מסביר, מדוע חכמים פוטרים במשרט על בשרו, כיוון שאין דרך כתיבה כך. בהמשכה של המשנה ישנה רשימה של דרכים של כתיבה. ז"ל המשנה: "לאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפיקו ... פטור". הסיבה לפטור כאן היא. שיש מעשה כתיבה אבל לא בידיים. פוסקים ממשיכים ואומרים, שכאשר אין כלל מעשה כתיבה. כתיבה זו מותרת, למרות שהתוצאה היא של מעשה כתיבה. בדיון בשאלה האם מתחיבים בכותב בשעת סגירת הספר. כאשר האותיות כחובות על שני עמודי הספר ובעת סגירת הספר נוצרות האותיות. אומר הט"ז (סי' שמ ס"ק ב) וכן שו"ת הרמ"א (סי קיט), האותיות היו כתובות קודם השבת ורק פתחו וסגרו את הספר בשבת, אין בזה חיוב כותב. כיוון שאין בזה מעשה. תרומת הדשן (סי' סג) וכן הרמ"א פסק (סי' שמ סע' ד'): "אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות". הסיבה היא מפני שאין רישומו ניכר. האג"מ זצ"ל פוסק בעניין רקמת אתיות בשבת. שאין זה דרך כתיבה כאשר אין מחברים את באותיות לרקמה ומותר בשבת משום כותב. ז"ל (אג"מ ח"א סי' קלה) וכ"כ אסור להמג"א חבור אותיות כסף אף שאינו בדרך כתיבה כיון שהוא מחובר ככתב. דגם המג"א אינו סובר שיש בזה מלאכת כתיבה ממש דהא לא אמר וא"כ אפשר דחייב בשבת אלא אפשר דאסור לעשותו בשבת משום דגם הוא סובר דרש"י בגיטין דף כ' שכתב באנדוכתרי שאינו כתב משום שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובין שמדייק הב"י באה"ע סוף סי' קכ"ה שאם הוא קבוע כגון בארוג או מרוקם כמו שרוקמין הנשים אצלנו שהוא קבוע הוא כתב עיי"ש הוא רק ברקימה שעושה מעשה בהאות גופיה ולא באותיות של כסף שכבר נגמרו רק שמחברן".
כשאנו באים לקבוע, האם כתיבה במחשב היא כתיבה? אנו צריכים להתייחס להגדרות שהגדרנו למעלה ולשאול שתי שאלות:
א. האם כתיבה זו, היא כתיבה ש"ק או לא? כתיבה במחשב, היא אינה כתיבה ש"ק. כיוון שכל קיומה תלויה בהספקת החשמל למחשב ובעת ניתוק החשמל הכל נעלם.
ב. האם אפשר להחשיב כתיבה זו לדרך כתיבה? כתיבה זו, אינה דרך כתיבה כלל ועיקר. כיוון שצורת האות נוצות מהדלקת נורות, לכן זו אינה דרך כתיבה. כבר ראינו לעיל באג"מ בשם המ"א שפוסק לגבי ריקמה, " וכ"כ אסור להמג"א חבור אותיות כסף אף שאינו בדרך כתיבה כיון שהוא מחובר ככתב. דגם המג"א אינו סובר שיש בזה מלאכת כתיבה ממש". בנוסף לכך, אין צריך מעשה בגוף האות. האג"מ (שראינו למעלה) כותב בשם "הב"י באה"ע סוף סי' קכ"ה שאם הוא קבוע כגון בארוג או מרוקם כמו שרוקמין הנשים אצלנו שהוא קבוע הוא כתב עיי"ש הוא רק ברקימה שעושה מעשה בהאות גופיה ולא באותיות של כסף שכבר נגמרו רק שמחברן". מדברים אלה, אפשר לומר שכתיבת אותיות במחשב אין בה מעשה באותיות, כיוון שכל יצרת האות היא פעולה חשמלית.

ע"פ כל הנ"ל, שכתיבה במחשב אינה כתיבה כלל ומותר לעשות פעולה זו בשבת. א"כ, צריך לומר שגם מחיקה אין כאן ומותרת בשבת. כיוון שאנו לומדים שיש קשר בין מחיקה לכתיבה מתוספתא (שבת פרק יא הלכה יא) "המוחק על מנת לכתוב והמוחק על מנת לתקן כל שהו הרי זה חייב".

כבוד הבריות
ניראה לי לומר, שבשאלתנו יש את המושג "כבוד הבריות" באופן ברור ביותר. בד"א: אילם שיהיה מנותק מהסובבים אותו ולא יוכל להביע רעיותיו, אין לנו יותר כבוד גדול מזה, להתיר לו מחשב לצורך תקשורת בשבת. מסקנה זו מקורה בסוגיית הגמרא (שבת פא,ב) לגבי ליטול אבנים ולעלותם לגג או ליטול צרור עשבים כדי לקנח. התירו דברים אלה, משום כבוד הבריות. הכלל המאפשר להשתמש במושג "כבוד הבריות" הוא, בכל פעם שישנה מצווה לא תעשה מדרבנן כגון: טלטול וכנגדה עומד השיקול של כבוד הבריות. במקרה זה, כבוד הבריות דוחה לא תעשה. בדרך זו מתיר הציץ אליעזר לטלטל מכשיר שמיעה. ז"ל בשו"ת (ציץ אליעזר חלק ו סימן ו): "למדנו מהאמור דהותרה איסור טלטול מוקצה משום כבוד הבריות שלא יתבזה האדם מגרמת אי הטלטול בעיני עצמו ובעיני הבריות באיזה דרך שהוא. וא"כ לפי"ז הרי נדמה דאין לך כבוד הבריות גדול מזה כמניעת בושה ובזיון מהחרש מאי שמעו לקול המדברים אליו, דאין לתאר גודל החרפה ובושת הפנים ואי הנעימות הנגרמת לו מדי בואו בין אנשים ובבהכ"נ =ובבית הכנסת= והוא בודד לו, אינו מקשיב להנעשה, ולא יכול להשיב למה ששואלים אותו, באופן שאיכא בזה משום כבוד הבריות יותר מהנידונים האמורים, ועוד זאת, בבשתו זאת מעורב גם צער רב על ביטול תפלה בצבור ושמיעת קה"ת ואיש"ר =קריאת התורה ואמן יהא שמיה רבה= וקדושה ובכדומה בביטול קיום חביל מצות קלות וחמורות, ולכן שפיר יש להתיר טלטול מוקצה משום כבוד הבריות גדול כזה ולהתיר לחרש לשאת בשבת מכונת – החרשים". אם הציץ אליעזר התיר לטלטל מכשיר שמיעה,מפני סיבה זו. ניראה לי להתיר מחשב זה משום כבוד הבריות. כפי שראינו למעלה שבמחשב אין כל בעיה הלכתית (אולי יש רק בעיה של סרך דרבנן בחשמל).

סיכום
מותר לאילם להשתמש במחשב בשבת כאמצעי תקשורת בלבד. בשני תנאים:
א. המחשב יהיה דלוק מעש"ק עד למוצש"ק. אם שכח להדליקו ידליקו.
ב. אם לאילם אין דרך אחרת להתקשר עם הסובבים אותו כגון: אבנים עם אותיות.
כאשר האילם גם חרש. אם למשוחח עמו יש אמצעי תקשורת אחר מלבד המחשב ישתמש בו ואם אין ישתמש במחשב.
מכיוון שהעניו כרוך על פי בחשש איסורי דרבנן אין לנצל היתר זה אלא בתנאים הנקובים למעלה שכן גם אם יש חשש איסור דרבנן כבוד הבריות דוחה.