קריאת מגילה ע''י חרשת

תגיות:

קריאת חרשת במגילה

שאלה: האם מותר לחרשת לקרוא במגילה בציבור של נשים?

תשובה:

א האם אישה יכולה לקרוא במגילה בציבור של נשים ולהוציאן ידי חובת קריאת מגילה?
איני רוצה להיכנס לדיון בשאלה זו, כיוון שהיא לא מעיקר דיונינו. אסתפק בהערה אחת בעניין. בשו"ת בני בנים (ח"ד מאמר ה') עונה הגרי"ה הנקין שליט"א, אישה יכולה לקרוא במגילה בציבור של נשים ולהוציאן ידי חובת קריאת מגילה ע"ש. כיום במספר קהילות נהגו כך והרוצה לסמוך ע"ז, ימשיך לעיין.

ב האם חרש מתחיב בקריאת מגילה, כאשר שמיעתו מתבצעת באמצעות מכשיר שמיעה?
במשנה (מגילה פ"ב מ"ד) כתוב: " הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ". .כידוע בחז"ל חרש, זה שלא שומע ולא מדבר, עקב כך חרש זה נחשב אדם שאין לו דעת.
מדברי המשנה, מתעוררת שאלה, האם חרש מתחיב בקריאת מגילה, כאשר שמיעתו מתבצעת באמצעות מכשיר שמיעה? מחד גיסא, יש לומר שחרש ששומע (ואין זה משנה כיצד מתבצעת השמיעה) חייב במגילה. מאידך גיסא, החרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה, שמיעתו איננה טבעית (כרוב בנ"א), לכן החרש פטור ממגילה?
אפתח בדעת הפוטרים חרש ממגילה. בעל "אגרות משה" כותב בתשובה בנושא, (אה"ע ג סי' לג): " ולכן גם מי שאינו שומע אלא ע"י מכונה כיון שאינו שומע בעצמו אין להחשיבו לשומע, ול"ד לשומע כשמדברין בקול רם דהוא ודאי בחשיבות שומע, דאיכות השמיעה אינו שוה לכל אדם ולא נאמרה מדה לזה, ולכן אם אך שומע אף רק לקול רם נמי הוא בדין שומע. ובשמיעה ע"י חצוצרה כיון שהוא דבר המצוי וגם שהשמיעה ע"י זה אינו דבר מחודש אלא מחמת שמתייחד הדבור רק לאזנו סובר הפר"ח דג"כ הוא בכלל טבעיות השמיעה, מאחר שלא כל אדם שוין ואיך ששומע נחשב שומע אפילו בא בקושי גדול, אבל מכונה ע"י עלעקטרי שהוא שמיעה דכח מחדש אין להחשיבו לשומע מאחר דאינו שומע כלל בעצם". האגרות משה אומר, שמיעה באמצעות מכשיר שמיעה, אינה שמיעה כיוון ששמיעה מבוצעת בכוח אלקטרוני שזה כוח חדש ולא בכוח טבעי. בעל "מנחת שלמה" מסביר מדוע מכשיר שמיעה מוגדר כשמיעה חדשה. בתשובה (מנחת שלמה א סי ט) כותב, " מצטער אני שלפי זה נמצא שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון וטלפון קטן לקרב את קול המדבר לאזנם שלפי"ז אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועכ"פ אינם רשאים לברך על שמיעה זו כיון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה". לפי דבריו, הקול שהחרש שומע, איננו הקול שיצא מפי האדם. החזו"א לאחר שראה את תשובתו של הרב שלמז"א, העיר לו הערה בזה"ל, (כפי שמביא הרב שלמז"א בעצמו) " לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים "אפשר" דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי"ז דמה שאמרו בגמ' אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא"כ בטלפון ורם - קול, ולענ"ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו".
דעת החזו"א זקוקה לביאור. הפרי חדש (אה"ע סי' קכא ס"ק ו') אומר, שאפ' אם החרש אינו שומע כאשר מדברים אליו בקול-רם. חרש זה שומע בעזרת הכלי הדומה לחצוצרות. אע"פ ששמיעתו היא כזו, עדיין היא נחשבת לשמיעה והחרש לא חרש, כך אמרו השבו"י (ח"ב סי' לג) ובשע"ת (או"ח סי' תרפט ס"ק ב). (יכול להיות שהפוסקים האלה היו אומרים, שחרש יוצא ידי חובה במכשיר).
בביאור דברי החזו"א ראינו, שחרש השומע קצת (אפ' בעזרת כלי) אינו נחשב לחרש. אך מפני מה שמיעה בעזרת כלי, שמה שמיעה? כלומר לפי דעה זו, חרש השומע ע"י מכשיר שמיעה א"י ידי חובת קריאת מגילה ואינו מוציא אחרים, מפני שהמכשיר אולי מפסיק בין אוזן השומע לקורא. עתה נדון בסוגיה זו.
החזו''א סובר יתכן והחרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה, שומע את קול המדבר ולא קול אחר (קול הברה). החזו''א מסתמך על הסוגייה של "קול הברה" שמע לא יצא (כפי שהובא למעלה). הראשונים והאחרונים, מגדירים "קול הברה" – קול אחר מהקול המקורי שניכר בשוני איכותי מקול השופר שכן הוא אינו אלא הד, לדוגמא הרא''ש (ר''ה פ''ג סי' ט) אומר, "על כן נראה לי אע"ג דרב יהודה אמר לא שנו אין בא כ"א לפרש המשנה והכי פירושו לא שנו אם קול הברה שמע אלא לאותם העומדים על שפת הבור שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה".החזו''א אומר שהקול שהחרש שומע זה נשמע כקול ממש ללא שינוי ניכר מהקול המקור ולא דומה לקול הברה.
הלק"ט (ח"ב סי' מה) פוסק ע"פ סברה, כך: "שאלה: חרש שמדבר ואינו שומע אלא ע"י שעושה כלי לאזנו כמין חצוצרות מהו? תשובה: נראה פשוט שחייב בשופר וכי מפני שכבדה אזנו משמוע יפטר וחרש שפטור היינו שאבד ממנו חוש השמע מכל וכל". בעל הלק"ט מחלק בין שני סוגי חרשים. א. חרש השומע בעזרת כלי כמין חצוצרות. מפני כך חרש זה חייב בת"ש. ב. חרש שאינו שומע כלל אפ' לא בעזרת כלי כמין חצוצרות. מפני כך חרש זה אינו חייב בת"ש. עקרון של בעל הלק"ט ששמיעה בעזרת משהו, נלמד מהכלל בסוכה (לז,א) לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ע"ש. הסברה של בעל הלק"ט, העיקר היא השמיעה ודרך השמיעה איננה משנה.
הראי"ה קוק זצ"ל פוסק (אורח משפט סי' מח), בעניין השומע דבר שבקדושה דרך הרדיו או טלפון. עונה הראי"ה, "אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק, כמבואר בשו"ע או"ח סי' נ"ה ס"כ. ואם נבוא להסתפק שמא זה נקרא קול הברה ולא עצם הקול, אין לנו חלוק זה כ"א =כי אם= דוקא בשופר, ששם הקפידה תורה על הקול שיהי' קול שופר, ועוד כמה דרכי קפידא, שלא יהיה שינוי בקול, כמו שלא יהיה מצופה בדבר אחר וכיו"ב". (בהמשך התשובה נאמר שפתרון זה, הוא בדיעבד). באמירה המחודדת של הרב, ש"אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים" שוב רואים שהעיקר היא השמיעה ודרך השמיעה איננה משנה, למעט בשופר.
מצאתי תשובה נוספת. הרב יצחק ווייס זצ"ל בעל שו"ת מנחת יצחק פוסק (ח"ב סי' קיג): "דבקול שופר מעכב אם יש בקול תערובת של שופר אחר או שאינו ממין שופר, אבל בקריאת התורה או מגילה, הרי שומע קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר, יש לדון דשפיר יוצא גם כשנתערב בו מקול אחר, דהכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, אלא שיהי' מכח בר חיובא, כן נראה לכאורה וצ"ע בזה ". בעל מנחת יצחק אומר, שהחרש השומע בעזרת מכשיר שמיעה. חרש זה שומע את קול הקורא, אלא שמעורב גם קול אחר.
אחר התעמקותי בתשובות אלה, ראיתי תשובה נוספת של הרב חיים מצאנז (בשו''ת דברי חיים אה''ע ח''ב סי' עב) האומר, "באם מדברים קצת [ואפילו בלשון עלגים] והוי בגדר מדבר באופן שכתב מהרי"ט ז"ל [בתשובה הנ"ל] בכהאי גוונא לפענ"ד כפקחים הם ואי משום שאינם שומעים הנה לפי מה שכתב הרמב"ם [בפירוש המשניות תרומות פ"א מ"א ד"ה חרש] דעל פי טבעי הרפואה אי אפשר לדבר מבלתי שמוע ולכן אם הם מדברים מסתמא שומעים קצת על כל פנים דזה מהני להיות נחשב כשומע ומדבר". מדבריו ברור שהחרש שיכול לקרוא מגילה גם מוציא את הרבים, משום שהוא פקח וחייב בכל המצוות.
שו''ר (שוב ראיתי) בשו''ת קול גדול (סי'נ) וכן בשו''ת יביע אומר (או''ח ח''ז סי' יז) הביאו בשם הירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ב), ''כל הלכה שהיא רופפת בידיך צא וראה היאך הצבור נוהג ונהוג כן ''. מאחר שרוב החרשים באים לביהכ''נ ושומעים דבר שבקדושה, לכן הם יוצאים ידי חובת מקרא מגילה.
מחמשת התשובות הנ"ל נראה לי שחרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה יוצא ידי חובת מקרא מגילה, משלש סיבות:
1. חרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה. קיים אצל חרש זה חוש השמיעה, אחרת ללא חוש זה לא הייה ביכולתו לשמוע באמצעות מכשיר שמיעה . לכן חרש זה נחשב לשומע ומתחייב במקרא מגילה, כדברי בעל הלק"ט.
לענ''ד ניראה, שאפ' מכשיר שמיעה המחובר למוח הקרוי שתל. מכשיר זה נכנס בגדר התשובה של הלק''ט, כיוון שגם השמיעה הרגילה מתבצעת במוח ולכן מי ששומע כך עדיין יש לו חוש שמיעה, לכן חרש זה יוצא במקרא מגילה.
2. לענ''ד הרב קוק מתיר מקרא מגילה דרך הרדיו או טלפון , הוא מהחשיבה של הרב, "שאין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים". מחשבה זו נכונה פי כמה וכמה, בחרש היושב בביכ"נ בשעת הקריאה. משא"כ בשומע דרך הרדיו או טלפון, שאין לדעת אם השידור מועבר בדרך חיה או בדרך שהקליטו בעבר ועכשיו משדרים.
3. בעל מנחת יצחק אמר, שהחרש השומע בעזרת מכשיר שמיעה, חרש זה שומע את קול הקורא אלא שמעורב גם קול אחר. ניתן להבין את דבריו, שהקריאה נשמעת ע"י השומע המשתמש במכשיר השמיעה כמעט באותו אופן של כל אחד אחר. אף חרש זה בר חיובא, כפי שראינו אצל בעל דברי חיים. (בנוסף, אם אף-אחד לא מדבר אין בעל מכשיר השמיעה שומע ומזה מוכח שרק בגלל הקריאה או הדיבור יש שמיעה אצל החרש המשתמש במכשיר.)
נלע"ד, חרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה ואין זה משנה איזה סוג מכשיר שמיעה יוצא ידי חובה מקרא מגילה, מהסיבות שהבאתי למעלה.
סיכום: חרש השומע באמצעות מכשיר שמיעה מקרא מגילה יוצא. אם חרש יוצא, זאת אומרת שהחרש מוציא, לפי הכלל שמי שמחויב בדבר מוציא אחרים ידי חובה באותו דבר. קריאת החרש מותנה בכך, שהחרש יבטא כל מילה ומילה היטב

שאול ענברי