עליה לתורה של אילם

אילם בעליה לתורה

שאלה: האם רשאי אילם, פיקח, השומע, לעלות לתורה?

תשובה:

א. דיני "השומע כעונה".
בארנו במאמרנו בעניין כבד פה האם רשאי לעלות לתורה.
מצד דין שומע כעונה, מסקנתנו הייתה שאומרים אנו את הכלל שומע כעונה בקריאת התורה ולכן גם כבד פה וגם סומא רשאים לעלות לתורה.
נעזרנו בהגיענו למסקנה זו:
בט"ז על (שו"ע סי' קמ"א ס''ק ג) שמביא את הירושלמי במגילה (פ"ד ה"א)- מעשה בר' מאיר שקרא במגילה ואדם אחר בירך עליה- מכאן שהשומע כעונה.
במשנה ברורה (סי' קל"ט ס''ק י"ב)- "שוב לא קפדינן על העולה שהשומע כעונה" וממשיך המ''ב (ס''ק יג) " שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל ומ"מ לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה".
בערוך השולחן ( או"ח סי' קל"ט ס''ק ג)- "אבל כבר כתבו גדולי עולם דאפילו ע"ה גמור שאינו יכול לקרות גם אחר הש"ץ מ"מ עולה לתורה 'דשומע כעונה' ויכול לברך".
(והרוצה להרחיב יעיין במאמר " כבד פה העולה לתורה").
ממקורות אלו ובפרט מערוך השולחן נראה לנו שמצד הדין הקריאה עם הבעל קורא (שומע כעונה), שיהיה החרש-אילם או אילם רשאי לעלות לתורה. (בתנאי שהחרש שומע ע"י מכשיר, שאם אינו שומע אין מקום לומר את הכלל של "שומע כעונה").
להבהרת מסקנתנו נסתייע בפסיקתו של הב"י בסימן קמ"א על הטור ע''פ דברי הזוהר::
"וכיון דלדברי הזוהר אסור לקרות אלא אחד לבד ועכשיו שנהגו ששליח ציבור הוא הקורא העולה אסור לקרות אע"פ שלדברי הפוסקים צריך לקרות ואם לא יקרא כתבו דהוי ברכה לבטלה מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים ועוד דהא איכא למימר דכל שהעולה שומע מה ששליח ציבור קורא ומכוין לבו לדבריו הרי הוא כקורא דשומע כעונה".
בפסיקה זו, אין כלל בעיה בעלית אילם לתורה.

ב. דין הברכות:
בבואנו לדון בעניין האם אילם רשאי לעלות לתורה מצד דין אמירת הברכות, עלינו לדון כיצד אילם יעלה לתורה, שהרי אין באפשרותו לברך ואין אדם רשאי לעלות לתורה בלי אמירת ברכות.
כפי שהבאנו במאמר בעניין כבד פה אין באפשרותנו להתיר עליה לתורה בלא ברכה כלל מהסיבות האלו:
1. שיהא ניכר שעולה לתורה.
2. שהנכנסים והיוצאים באמצע קריאת התורה ידעו שיש ברכות התורה לפניה ואחריה.
מטעמים אלו נראה לכאורה שאין כל אפשרות שאילם יעלה לתורה. ברצוני עתה להראות שיש שלוש אפשרויות שאילם יעלה לתורה. ע''מ שנוכל להבין את האפשרויות, עלינו להקדים מספר הקדמות.
א. בתשובתי על כבד פה בעליה לתורה. הראיתי שברכות של העולה לתורה הן אינן להוציא את הציבור אלא הן בשביל לתת כבוד לתורה, לכן מותר לעולה לברך בשקט, כפי שלמדנו במסכת סוכה (נא: ) : "...ובימה של עץ באמצעיתה וחזן עומד עליה והסודרין בידו וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן...".
גמרא זו לכאורה סותרת את הגמרא בברכות מפני שרואים מגמרא זו שהציבור ענה אמן באלכסנדריה. והרי למדנו במסכת ברכות שאין עונים אמן יתומה.
רש"י מעמיד את המקרה של אלכסנדריה כמקרה מיוחד באומרו שבאלכסנדריה ידעו אילו ברכות מברך הש"ץ ועליהן ענו, ובמקרה כזה אין אמן יתומה.
גם בעלי התוספות התייחסו לנקודה של אמן יתומה באלכסנדריה (תוד"ה "וכיוון"- סוכה נב עמ' א).
גם בעלי התוספות מעמידים את המקרה של אלכסנדריה כמקרה מיוחד באומרם: שמדובר בברכות שהש"ץ אינו מוציא הציבור ידי חובתו כגון קריאת התורה וחזרת הש"ץ. וכן מוסיפים את טעמו של רש"י שידעו הציבור באיזו ברכה מדובר.
בנוסף הביא רבנו יונה על הרי"ף (ברכות לה עמ' א) שני נימוקים לעניית אמן באלכסנדריה:
א. ברכות שהציבור לא חייבים לצאת בהן. מותר לענות גם אמן יתומה.
ב. ברכות שאין הציבור שומע, אך יודע מה נאמר בהם רשאים לענות אמן.
ב. בשו''ת מנחת שלמה (סי' לד ד''ה אשר על כן) " . . . אולם בנד"ד נראה שאם הוא מדבר באופן כזה שסתם בני אדם יכולים להבין כוונתו אף אם תנועות השפתים הן שונות משל כל אדם אפי"ה מסתבר דשפיר חשיב כמדבר ואינו שומע שדינו כפקח לכל דבר, אך אם רק האנשים שרגילים לדבר אתו יודעים ומבינים כוונתו ולא אחרים אינני יודע להכריע אם חשיב כמדבר או לא". דעתי נוטה לומר שתנועות שפתיים כדיבור משלש סיבות:
1. מחקרים נוספים בלשניים שהתבצעו בעקבות המחקר של סטוקי , מצאו שלשפות סימנים ישנו מבנה תחבירי מורפולוגי, וסמנטי מורכב ועשיר בשנים הראשונות עסקו רוב המחקרים בשפת הסימנים האמריקאית. אך לאחר מכן נערכו מחקרים גם בשפות סימנים אחרות. מחקרים אלו חיזקו את הממצאים המוקדמים. שפות הסימנים השונות שנחקרו היו הן מערכות לשוניות עשירות ומורכבות ככל שפה אנושית ..
2. נניח שבעולם קיימת שפה שרוב העולם אינו מבין. האם לא נקרא לשפה זו, שפה. שפת סימנים שרוב העולם אינו מבין, מדוע לזו לא נקרא שפה.
3. הגמ' בגיטין (עא,א) מספרת, " אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אמר רב יוסף מאי קא משמע לן תנינא נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו". מגמרא אפשר ללמוד שיש שפת גוף שע''פ יש מענה. דו-שיח זה, מהווה תקשורת כלשהיא. תקשורת זו היא מינימאלית, כיוון שיש בה רק תנועות כן ולא. בעקבות גמרא ניתן ללמוד קו''ח לשפת סימנים. הגמרא נותנת תוקף לתקשורת זו, קו''ח ששפת סימנים שיש בה אוצר מילים שלם, תחשב לשפה.
אם שפת סימנים נחשבת לשפה ככל שפה אחרת. השאלה שמתבקשת, האם מותר לעולה לברך בלשון שהיא לא ל''ק. לשון המשנה בסוטה (ריש' פ''ז) אומרת כך: " אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ווידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה". תוספות מקשים על המשנה, מדוע המשנה מונה רק חלק מהדברים שלא נאמרים בלה''ק? עונים תוספות, המשנה מונה רק דברים שלא נאמרים בלה''ק וגם חייבים לשמוע אותם, אבל יש דברים שלא נאמרים בלה''ק. כגון ברכות המצוות וכו'. הכלל המנחה את משנתינו וגם הדברים האחרים שלא נאמרים בלה''ק לפי תוספות, שכל מקום שבמפורש כתוב לקרוא, לברך וכו', כלומר שיש בו טקס, חייבים לומר בלה''ק ובכל מקום שלא כתוב כך ואין בו טקס, אין חייבים לומר בלה''ק. מכלל זה לומדים שאת ברכת התורה אין חייבים לומר בלה''ק. מפני כך אילם המדבר בשפת סימנים, יכול לברך כך אולם אחר יברך איתו בקול רם. כיוון שברכת התורה נתקנה לומר בציבור ולא כל הציבור מבין שפת סימנים ואין זה מהכבוד של הציבור שיתחילו לדבר לפניו בשפה לא מובנת לו.
קיימות שתי אפשריות נוספות של עליית אילם לתורה.
א. בעל שו''ת ממעמקים (ח''ג סוף סי' ב) פוסק. מותר לאילם לעלות לתורה ואחר יברך איתו. הסיבה לתת הרגשה טובה לאילם.
ב. כאשר האילם אינו שולט היטב בידיו כדי לדבר בשפת סימנים או אינו יודע לדבר בשפת סימנים, כיצד יעלה לתורה וכיצד יתקיימו התנאים של העולה לתורה?
במאמר על אמירת ברכות לאילם, הראיתי שלפי שיטת הרמב''ם ע''פ הבנת פנ''י, אילם יוצא י''ח ברכות בהרהור, שאם הברכה נאמרת בכוונה. יוצאים י''ח ברכה וכן הרבה כתבו על המעשה בשעת המחשבה או מחשבה בשעת המעשה . וכן במאמר על כבד פה בעליה לתורה, כבר הוכחנו שהברכות אינן כדי להוציא את הציבור. א''כ לאילם יהיה מותר להרהר את הברכה. השאלה היא כיצד אילם זה יקיים את שני התנאים של העולה לתורה בעת אמירת הברכות? לענ''ד כאשר האילם יאחז בידיו שלט שכתוב עליו "אני מברך" ויניפו בעת אמירת הברכה, בכך קיים את שני התנאים שנדרשים. בהנפה זו ניכר שהוא עולה לתורה ובנוסף בהנפה זו הנכנסים והיוצאים ידעו שיש ברכה לפניה ואחריה. גם כאן אחר יברך איתו בקול רם. כבמעשה באלכסנדריה, שרק מקצת מהמתפללים שמעו את העולה לתורה ורצו לשתף את כל המתפללים בברכת העולה, לשם כך סודרים שהציבור יידע מתי לענות אמן על ברכת העולה.

סיכום
אילם רשאי לעלות לתורה ע''פ שלשת הדרכים שהבאנו למעלה.