"מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה
פעם אחת הלך וישב בספינה. בא הרוח וטיבע ספינתו בים.
ראהו רבי עקיבא, ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא. עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו.
אמר לו: את הוא שטבעת בים?
אמר לו: הן.

• ומי העלך מן הים.
  אמר לו: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים.
  אמר לו: מאין אתה יודע?
  אמר לו: כשירדתי למעמקי מצולה, שמעתי קול רעש גדול מגלי הים, שזו אומר לזו וזו אומר לזו: רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים, שעשה צדקה כל ימיו.
  באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך אלוהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים. שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים.
  שנאמר: (קהלת יא) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
  ועוד כתיב (משלי י) "וצדקה תציל ממות""
  משנתנו מספרת שחסיד ניצל מטביעה בים, מפני שחסיד זה נתן צדקה. המעשה היה כך, פעם אחת הלך חסיד זה וישב בספינה אשר טבעה בים. רבי עקיבא ראה את טביעה זו והלך להעיד בבית הדין שחסיד טבע בים ואשתו של החסיד מותרת להינשא והיא לא עגונה. באותה שעה הגיע החסיד לפני ר' עקיבא שאל אותו ר' עקיבא: מי הציל אותך. אמר לו החסיד, הצדקה שעשיתי הצילני, אמר לו היאך אתה יודע? אמר לו החסיד, שמעתי את גלי הים שאומרים זה לזה, נציל איש זה שעשה צדקה. באותה שעה שיבח ר' עקיבא את הקב"ה ואמר זו ההוכחה שדברי התורה קיימים לעולם ולעולמי עולמים. שנאמר: (קהלת יא) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" ועוד כתיב (משלי י) "וצדקה תציל ממות". כוונתם של הפסוקים שהחסיד ניצל מהים. מפני שכתוב צדקה תציל ממוות.