פרק א משנה ח חלק ח אבות דרבי נתן

"באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אם איני דן את הנחש, נמצאתי מחריב את כל העולם כולו,
ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו, היאך נשתבש ואכל פירות האילן?!
מיד נפנה אליו וקללו, שנאמר: "ויאמר ה' אלוהים אל הנחש" וגו'.
ר' יוסי אומר אלמלא לא נכתב קללתו בסופן, כבר החריב את כל העולם.

כשבראו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, צר אותו פנים ואחור, שנאמר: (תהלים קלט) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך". וירדו מלאכי השרת לשרתו, ונטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כנפיו, שנאמר: "ותשת עלי כפיך".

דבר אחר: "ותשת עלי כפיך" כיון שסרח נטל לו הקדוש ברוך הוא אחד מהן.
מכאן לאדם ולמקדש, כשנבראו – בשתי ידיו נבראו.
מניין לאדם שנברא בשתי ידיו? שנאמר: (שם קיט) "ידיך עשוני ויכוננוני".
מניין למקדש שנברא בשתי ידיו? שנאמר: (שמות טו) "מקדש אדני כוננו ידיך".
ואומר (תהלים עח) "ויביאם אל גבול קדשו, הר זה קנתה ימינו".
ואומר (שמות טו) "ה' ימלוך לעולם ועד".
משנתנו ממשיכה לומר שאם הקב"ה לא היה מעניש את נחש, הנחש היה מחריב את העולם. מדוע הקב"ה העניש את הנחש, כיוון שהקב"ה המליך את הנחש על העולם והנחש אכל מהפירות של עץ הדעת.
כאשר הקב"ה יצר את האדם הראשון. מלאכי השרת רצו לשרת את האדם הראשון שהוא היה יציר כפיו של הקב"ה. הקב"ה נטל אותו תחת כנפיו. כביכול התנגד למעשה של מלאכי השרת.
כאשר האדם הראשון חטא, הקב"ה נטל את ידו האחת מהאדם הראשון. להראות לו ולנו שהוא כבר אינו חשוב ושלם כמו שהוא היה לפני החטא. הרי אנו יודעים שדברים חשובים ושלמים הקב"ה בורא בשתי ידיו, כגון את האדם הראשון ואת בית המקדש.

השאר תגובה