"שור שהעלה אדם הראשון, ופר שהעלה נח, ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח, כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן. שנאמר: (בראשית כב) "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז".
באותה שעה ירדו שלוש כתות של מלאכי השרת, ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר, היו אומרים שירה עמו שנאמר: (תהלים צב) "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו' להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות".
להגיד בבקר חסדך – זה העולם הבא שנמשל כבקרים, שנאמר: (איכה ג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך".
ואמונתך בלילות – זה העולם הזה שנמשל כלילות, שנאמר: (ישעיה כא) "משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל".
משנתנו ממשיכה להתעסק במקריבי קרבנות. אדם הראשון, נח ואברהם אבינו הקריבו את קרבנותיהם מבהמות ושהקרנות קדמו לרגליהם בלידתם. כיוון שהראש יוצא תחילה בלידה והקרנות נראות תחילה. באותה שעה שהם הקריבו, מלאכי השרת ניגנו ושרו את שיר של יום השבת. דורשים מהמילים " להגיד בבקר חסדך", שמילים אלא נאמרו כמשל לעולם הבא. כלומר שכל יום חסדי הקב"ה מתחדשים והבטחה זו גדולה מאד שהיא גם תתקיים בעולם הבא. בנוסף דורשים מהמילים "ואמונתך בלילות", שמילים אלה נאמרו כמשל לעולם הזה. כלומר שהקב"ה ישמור על עם ישראל בגלותו הארוכה.