"מעשה באדם אחד שקרא הרבה, ושנה הרבה, ושמש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו.
והייתה אשתו נוטלת תפיליו וחוזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והייתה צועקת ובוכה, ואמרה להם: רבותי, כתיב בתורתכם (דברים ל) "כי הוא חייך ואורך ימיך". בעלי שקרא הרבה, ושנה הרבה, ושמש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו? לא היה אדם שהשיב דבר.
פעם אחת נזדמן לה אליהו ז"ל.
אמר לה: בתי, מפני מה את בוכה וצועקת?
אמרה לו: רבי, בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו.
אמר לה: כשבאת בנידתך, כל אותן ג' (ז') ימים הראשונים, מהו אצלך?
אמרה לו: רבי, חס ושלום שלא נגע בי אפילו באצבע קטנה שלו. אלא כך אמר לי, אל תגעי בכלים שמא תביאו לי לידי ספק.

• כל אותן ימים האחרונים מהו אצלך?
  אמרה לו: רבי, אכלתי עמו, ושתיתי עמו, וישנתי עמו בבגדי על המטה, ובשרו נגע בבשרי, אבל לא נתכוון לדבר אחר.
  אמר לה: ברוך המקום שהרגו. שכך כתוב בתורה (ויקרא יח) "ואל אישה בנדת טומאתה לא תקרב"".
  המשנה מספרת סיפור על איש שהיה צדיק ומת בטרם עת. אחר מותו, אשתו שאלה את החכמים בבתי הכנסת ובבתי המדרש, מדוע אישה נפטר ולא ענו לה. פעם אחת פגשה את אליהו ז"ל וסיפרה לו את אותו סיפור על אישה הצדיק שמת בטרם עת. שאל אליהו את אישה זו, האם אישה לא נגע בה בימי נידתה? ענתה לו: בימים הראשונים הוא לא נגע בי, אבל בימים האחרונים של נדתי הוא עבר על כל הסייגים ששנינו במשנה הקודמת ועוד הוסיפה שהוא רק נגע בי ולא התכוון לתשמיש המיטה. אמר לה שמעשה זה שהקב"ה הרג אותו, מעשה זה נכון. מפני שאישה עבר על הסייגים אלה.