סתם יינם

שאלה: האם מותר לעובד זר לפתוח בקבוק יין ולמזוגו לאדם מוגבל?
יין נסך אסור בשתייה, הגמרא בע"ז (כט, ב( לומדת שיש איסור הנאה. הלימוד כך, " אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה. זבח גופיה מנלן? דכתיב: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אסור בהנאה, אף זבח נמי אסור בהנאה". נסביר את הגמרא, מת אסור בהנאה אף זבח של עבודה זרה אסור בהנאה, לומדים זו מסמיכות העניינים בפסוק ויצמדו לבעל פעור וכו'. היות וזבח של עבודה זרה אסור בהנאה גם יין נסך אסור בהנאה, זו מסמיכות העניינים בפסוק אשר חלב זבחימו יאכלו וכו'.
הרמב"ם (מאכ"א פי"א ה"א) פוסק שיין נסך אסור בהנאה ובשתייה בכל שהוא וז"ל, "יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנייה והשותה ממנו כל שהוא לוקה מן התורה, וכן האוכל כל שהוא מתקרובת עכו"ם מבשר או מפירות אפילו מים ומלח האוכל מהן כל שהוא לוקה שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו וגו'". הרמב"ם לומד איסור שתייה והנאת יין נסך מהפסוק אשר חלב זבחימו יאכלו וכו'.
הגמרא בשבת (יז,ב) אומרת, " גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן". כלומר שגזרו על סתם יינם .הרמב"ם (מאכ"א שם, ה"ג) מגדיר סתם יינם כך, "יין העכו"ם שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך והוא הנקרא סתם יינם אסור בהנאה כמו יין שנתנסך, ודבר זה מגזירות סופרים הוא, והשותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכת מרדות". הרמב"ם אומר, כל יין של נוכרי שאין אנו יודעים אם יין זה נתנסך או לא, אסור לנו לשתות אותו. הב"י (יור"ד סי' קכג) נותן טעם לזה שאסור לשתותו ע"פ ע"ז וז"ל "וחכמים גזרו על סתם יינם משום בנותיהן. שם (לו:) גזרו על פתן ושמנן משום יינם ועל יינם משום יחוד בנותיהן". הב"י אומר שעיקר הגזרה על סתם יינם, היא משום בנותיהן. אך חכמים רצו להשוות את כל סוגי היינות שלא יבואו לטעות בין יין נסך לסתם יינם, לכן גזרו על כל היינות משום יין נסך.
ההלכות ביין נסך ובסתם יינם הן הלכות מרובות אשר ברובן מתבססות על החשש מיין נסך, כפי שכתבנו בסוף הפיסקה הקודמת. אביא דוגמא אחת מהלכות אלו. השו"ע (יור"ד סי' קכד סע' יז) פוסק, "יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו, אף על פי שלא הגביהו ולא נגע ביין, נאסר". בב"י בביאורו להלכה מסביר ע"פ הגמרא בע"ז, היות וכלי היין פתוח והגוי אוחז בכלי, הרי זה דרך ניסוך. לעומת כלי יין סגור והגוי אוחז בו, הרי אין זה דרך ניסוך והיין אסור.
עתה שאמרנו והראנו שהלכות סתם יינם מתבססות על החשש שיבואו לטעות בין יין נסך לסתם יינם. ברצוני להעלות צד לקולא בסתם יינם במקרים מסוימים.
הטענה שברצוני להעלות כצד לקולא, היא הטענה שבזמננו אין עבודה זרה ביין נסך. כך כתוב בטור (יור"ד ריש' סי' קכג) "דנכרים בזמן הזה אין רגילין לנסך לעבודה זרה והוו לענין ניסוך כאילו אינן יודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה". הטור מתיר סתם יינם לצורך הנאה והטור מסתמך על דברי ר"ת בתוס' בע"ז (נז,א) שאמר, "העיד ר"ת על רבינו מאיר אביו כי פעם נזדמן לו יין נסך והפסידו בידים ואעפ"כ לא רצה ר"ת לאסור הואיל ופשט המנהג להתיר והנח לישראל שיהו שוגגים ואל יהו מזידין". ר"ת נמנע מלאסור יין נסך לצורך הנאה אע"פ שאביו לא נהנה מיין נסך. אמנם דעת תוס', לאסור סתם יינם בהנאה משום בנותיהן. אך בסוף התוס' כתוב "אבל עתה שבטל ניסוך שאינם יודעים בטיב עבודת כוכבים דיו להיות כפתם ושמנם או כבישולי עובדי כוכבים לאסור בשתיה ולא בהנאה והמחמיר תבא עליו ברכה". כך כתבו הרא"ש (ע"ז פ"ב סי' ז), ב"י (ריש' סי' קכג) ושו"ת הרמ"א (סי' קכד). ממקורות אלה רואים שהאיסור של סתם יינם הפך להיות כאיסור של בישולי נוכרים ולא יין נסך. השוואה של סתם יינם לבישולי נוכרים מחזירה אותנו לתשובה שלי בנושא: בישול נכרי לאדם מוגבל, (נגישות למקום עמ' 109). בתשובה זו הבאתי מספר נימוקים להתיר בישולי נוכרים. באותו אופן אפשר להתיר סתם יינם. צריך לומר שהשוואה בין סתם יינם לבישולי נוכרים. מקורה בשו"ת הרמ"א.
אחר השוואה זו, הרמ"א כותב: "כל זה נראה לי בטעם המקילין במדינות שאין שום דבר לשתות כי אם יין. וחלילה לי לומר לסמוך על דברי, כי לא באתי רק כמטהר השרץ מדין ק"ו אף על פי שהוא טמא מן התורה. כן אני אומר בדבר זה, שלא באתי רק להראות קצת פנים להתיר אבל לא לסמוך על זה כלל. כ"ש במקומות שלא נהגו בו היתר ותפסו האמת בידיהם שהוא אסור שאסור לשנות, וכל הפורץ גדר ישכנו נח"ש דרבנן, שכל העובר על דבריהם חייב מיתה". מדברי הרמ"א נראה שמעיקר הדין השוואה זו אין לסמוך עליה. אולם נראה לענ"ד שבמקרים מסוימים כגון במקרה שלנו, אפשר לסמוך על השוואה זו. צריך עוד לומר שפוסקי ספרד אינם מביאים את הטיעון שבזמננו אין עבודה זרה בניסוך יין., ופוסקים סתם יינם אסור בהנאה ובשתייה.
בשו"ת הרמ"א (סי' קכד) משתמש בדברי הטור שבזמננו אין הנכרים רגילים לנסך יין לעבודה זרה. הרמ"א מרחיב את הדברים האלה להיתר שתייה לחולה אפ' שאב"ס ומנמק את היתרו באופן הבא וז"ל: "ולא עדיף בזמן הזה משאר גזירות שגזרו חז"ל". נימוקו כך, היות שבזמננו אין עבודה זרה בניסוך יין, כל הלכות יינם של נוכרים הן עתה כמו כל גזרות חז"ל, דהיינו כמו בישולי נוכרים. הרמ"א מוסיף שבמקום הצורך אפשר להקל. אולם הרמ"א מסייג היתר זה באומרו, "כל זה לחולה שאין בו סכנה, דהיינו ששוכב על מטתו ומתאוה ליין וצריך אותו לרפואתו, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אך אמנם מי שהולך על משענתו רק שיש לו איזה מיחוש לא מקרי חולה". נראה לענ"ד שהרמ"א כיוון בדבריו לאדם מוגבל שאינו יכול לשרת את עצמו. אדם זה אינו שווה לאדם שיש לו רק מיחוש. אדם מוגבל אפשר להשוואתו לאדם שהולך על משענתו. כלומר אדם הנזקק לסיוע.

סיכום: צריך להעיר שתי הערות
א. המגמה בפסיקה היא להחמיר ביין של גויים.
ב. בזמנינו אין רגילים לנסך יין. טענה זו נכונה לנוצרים, אבל עמי המזרח הרחוק מנסכים יין לעבודה זרה.
נראה לענ"ד במצב שהאדם המוגבל לבדו בבית עם העובד הזר ואין אפשרות אחרת לפתוח את הבקבוק ולמוזגו (אפשרות אחרת, כלומר יין מבושל או לקרוא לשכן), מותר

השאר תגובה