כוס קידוש

הגמרא בברכות (נא,א) אומרת, "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו". הגמרא מונה עשרה דברים בכוס של ברכה. השאלה מדוע נאמרו דברים אלו בכוס. הט"ז (או"ח סי' קפג ס"ק ב) מסביר, את הסיבה מדוע צריך להחזיק בשתי ידיים את הכוס, כיוון שכך המחזיק מראה את חשיבות של כוס של ברכה. הסבר זה אולי מסביר את עשרת הדברים שנאמרו בכוס של ברכה. עשרת הדברים הללו נאמרו ע"מ לתת חשיבות לכוס של ברכה.
לאחר שנתנו הסבר לעשרת הדברים הללו, עלינו לשאול האם בדברים אלו יש עיכוב של הברכה או לאו? בהמשך הסוגיה (שם) כתוב, "אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא". התוספות אומרים, בכל תקופה היו מקפידים על דברים שונים, לכן אנו צריכים להקפיד על כל הדברים הללו. אולם אין הלכה כך. המ"ב (סי' קפג ס"ק כ) אומר, ". . ודע דמה דהוזכר מסעיף ד' עד סעיף זה הסכים בביאור הגר"א דהוא רק להידור מצוה לכתחלה". המסקנה להלכה, לפי הרמב"ם ארבעת הדברים הראשונים ברשימה של עשרת הדברים של כוס של ברכה הם לעיכוב, כך לשונו של הרמב"ם (ברכות פ"ז הט"ו) "אף ע"פ שאין ברכת המזון צריכה יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ולשטוף אותו מבחוץ, וימלאנו יין חי, וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה, ואין משיחין על כוס של ברכת המזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין וישתו". יכול להיות שהסברה של רבי יוחנן ובעקבותיו הרמב"ם שארבעת הדברים הראשונים ברשימה של עשרת הדברים של כוס של ברכה מעכבים. מפני שארבעת הדברים הללו שייכים לכוס עצמה ושאר הדברים שייכים למברך על הכוס.
המסקנה בסוף הפסקה הקודמת הייתה שרוב הדברים שנאמרו בכוס של ברכה, הם רק הידור מצווה, עקב כך אדם שאינו שולט בידיו ומתקשה להחזיק או להגביה כוס של קידוש, אינו חייב לעשות כן. עתה ברצוני להראות תחליף לשני הדברים הללו שאף הוא נמנה בעשרת הדברים שנאמרו בכוס של ברכה. כוונתי לנותן עיניו בו. הציג את המקורות הקשורים בדבר זה, ע"מ שנראה שדבר זה מבוסס ומהווה תחליף נאות ורצוי.
הביא דוגמא לדבר המצריך ראיה כדי לברך עליהם
השו"ע (או"ח סי' ריב סע' ה') פוסק, "אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניו; ברך ואחר כך הביאוהו לפניו, צריך לברך פעם אחרת; אבל מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אינו צריך לברך. הגה: וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו (בית יוסף טור י"ד סימן י"ט)". השו"ע פוסק שצריך לברך על אוכל כאשר האוכל מונח לפני הסועד. א"כ אדם השותה מים מברז, אם ומתי צריך לברך על מים זורמים. המ"ב עונה, "ואפי' כוון דעתו עליהם בשעת ברכה ג"כ לא מהני כיון שאז לא היו לפניו ולא היה להברכה על מה לחול ולא דמי לאמת המים דס"ו דהתם כיון שבודאי יבואו המים נגדו כאלו היו לפניו דמיא משא"כ הכא דתלוי בדעת אחרים. ואם היה הדבר שבירך עליו מונח בתיבה בעת הברכה ואחר הברכה לקחה משם אינו צריך לחזור ולברך כיון שהוא מוכן לפניו ואינו תלוי בדעת אחרים. . . ". המ"ב אומר שבמצב של זרימת מים, דעת המברך על מים זורמים לכן אפשר לברך על מים זורמים. משא"כ בדבר שאינו זז שצריך לברך עליו כאשר הדבר לפני המברך. לעומת מאכל מונח במקום מוגדר שאפ' המאכל לא היה לפניו בשעת הברכה. כיוון שהמאכל מונח במקום מוגדר ולא זז משם ולכן אין הסחת דעת מהברכה. בעקבות מסקנה זו, גם כוס של קידוש צריכה להיות לפני המקדש שתהייה דעת המקדש בשעת הקידוש.
סיכום: אדם המתקשה ליטול כוס של קידוש, טוב שיביט עליו בשעת הקידוש.

השאר תגובה