וידוי בפה

שאלה: האם מותר לכבד פה להתוודות בלבו?

תשובה
מוני המצוות מנו את מצוות הוידוי עם התשובה. הלימוד של מצווה זו, מפסוק בבמדבר (ה', ו'): "דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו". פסוק זה מדבר, כאשר האדם חוטא ומקריב קורבן, חייב להתוודות. מוני המצוות למדו מכאן מעין קל וחומר. הם אמרו כך, למרות הקרבת הקורבן, צריך להתוודות. קל וחומר שאין הקרבת קורבן, צריך להתוודות.
בעל ספר החינוך (מצווה שסד) כותב בשורשי המצווה, "לפי שבהודאת העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני האל ברוך הוא כל מעשהו ולא יעשה עין רואה כאינה רואה, גם מתוך הזכרת החטא בפרט ובהתנחמו עליו יזהר ממנו יותר פעם אחרת לבל יהיה מכשול נכשל בו, אחר שיאמר בפיו כזו וכזו עשיתי ונסכלתי במעשי יהיה נגדר שלא ישוב לעשות כן, ומתוך כך ירצה לפני בוראו, והאל הטוב החפץ בטובת בריותיו הדריכם בדרך זו יזכו בה".דברים אלה מראים את החשיבות של וידוי בפה. צריך להוסיף את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (ב,ב) "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו". ממקורות אלו ברור שצריך להתוודות בפה. עתה צריך לשאול האם כבד פה המתקשה להתוודות בפה יצא בוידוי בלב או מה יהיה עליו לעשות כדי לצאת י"ח וידוי?
כתוב בשמחות (שמחות דרבי חייה פ"א ה"ב), "נטה למות, אומרים לו התוודה. . ואם היה יכול להתוודות בפיו מתודה בפיו, ואם לאו מתודה בלבו, אחד המתודה בפיו, ואחד המתודה בלבו, ובלבד שיהא לבו מכוון ודעתו מיושבת". הרא"ש (מו"ק פ"ג סי' עו) ובמנחת חינוך (מצווה שסד) הביאו מסכת שמחות זו. כן ראיתי בשו"ת לב חיים (ח"א סי' י') שפסק שבוידוי בלב יצא ומוסיף לכתוב שם שאף דעת הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ב) היא שלכתחילה יוצא י"ח בוידוי בלב. שו"ר בשו"ת יביע אומר (או"ח ח"ח סי' מט א"ג) את מקורות אלו. מנחת חינוך שם כתב שהאנוס המתוודה בלבו נתכפר לו.

סיכום: כבד פה לצערנו נחשב לנוטה למות שקשה עליו דיבורו והוא אנוס, לכן מותר לו להתוודות בלבו.

השאר תגובה