הלכות ערבות הדדית בסיוע לאדם מוגבל בקיום מצוות על ידי אדם אחר

שאלה: האם אדם מוגבל יכול לחייב אדם אחר לסייע לו בקיום מצוות, כאשר ללא הסיוע לא יוכל לקיימן?
הסבר: אדם מוגבל זקוק לעזרה בקיום מצוות, כדי שיקיים מצוות אשר הוא מחויב או חפץ בהן.
לדוגמא, אדם מוגבל אשר נזקק לסיוע באכילה, והנה בליל הסדר חייבים לאכול ארבעה כזיתות מצה, ואילו המסייע הצמוד אליו אינו מודע לחשיבות שבאכילת שיעורי כזיתות, או אינו מעוניין לסייע, ומפני זה אינו מאכיל את האדם המוגבל את שיעורי כזיתות. האם ניתן לחייבו?
דוגמא נוספת: בחג הסוכות אדם מוגבל חייב לשבת לאכול בסוכה. לשם כך, נזקק לסיוע טכני של הובלה והושבה בסוכה ולליווי באכילה בסוכה. אך לעתים קרובות, מאחר שהמסייע אינו יודע את החשיבות בישיבה בסוכה או אינו מכיר בה, האדם המוגבל אינו יכול לקיים את מצוות ישיבה בסוכה. האם ניתן לחייב את המסייע להושיבו בסוכה?

תשובה: בבואנו לדון בשאלה זו, אנו צרכים להציב שתי שאלות:
א. מה המקור לחיוב לסייע לזולת בקיום מצוות?
ב. האם אפשר לכפות על אדם לסייע לזולת בכך, וכיצד.

המקור לחיוב לסייע לזולת בקיום מצוות
המקור לחיוב לסייע לזולת בקיום מצוות, הוא דין ערבות. דין ערבות נלמד מויקרא (כו, לז) וזה לשונו: "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו ". בספרא דרשו, "וכשלו איש באחיו אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". הגמרא בר"ה (כט, א) אומרת, "תני אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולן, אף על פי שיצא – מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין, שאם לא יצא – מוציא, ואם יצא – אינו מוציא". רש"י (ד"ה אע"פ שיצא מוציא) מסביר, "שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות". לדוגמא, אדם תקע בשופר בבוקר ואח"כ אדם אחר ביקש מהתוקע לתקוע עבורו. במצב זה מותר לתוקע לחזור ולברך שוב מפני שכל ישראל ערבים זה לזה. שער הציון (סי' תרנה ס"ק ה') מרחיב את דין ערבות לסיוע לקיום כל המצוות שבתורה. הדוגמא אשר בעל שער הציון נותן, באדם שלא קנה לעצמו ד' מינים בערב יו"ט. חברו מחויב אפילו לשלוח נוכרי להשיג עבורו ד' מינים והאנשים מחויבים לתת לו מדין ערבות.
מסקנה: מבחינה הלכתית, אכן קיים חיוב לסייע לאדם אחר בקיום המצוות שהוא מחויב בהן.

האם אפשר לכפות אדם לסייע לאדם אחר
בגמרא כתובות (פו,א) כתוב, "תנינא: במה דברים אמורים – במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו". רש"י (כתובות קי,ב ד"ה "כפתוהו") מסביר, מדוע במצוות לא תעשה לוקין רק ארבעים מכות חסר אחת ובמצוות עשה מכים עד שתצא הנפש וז"ל, "כפתוהו – על העמוד להלקותו כדתניא (כתובות דף פו) בד"א דארבעים ותו לא במצות לא תעשה שכבר נעשית העבירה אבל מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימה כגון אומרין לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו". לכאורה מכאן נובע שכיוון שאדם מחויב לסייע לחברו בקיום מצוותיו מדין ערבות, כפי שהראנו לעיל, הרי שניתן יהיה גם לכפות אותו לעשות זאת.

עתה צריך לשאול, כיצד אפשר לחייב אדם לקיים מצוות? הרמב"ם עונה ע"כ (הלכות גרושין פ"ד ה"כ), ". . . שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו . . . אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו". הרמב"ם אומר, שאין אפשרות שאדם לא ירצה לקיים מצוות, אלא שהסיבה לאי-קיום מצוות, היא היצר הרע. מאחר שהסיבה היא זו, אפשר לכפות אדם לקיים מצוות. ה"עונג יום טוב" (סי' מ) מוסיף ואומר, "דרובא דאינשי אם כופין אותם לעשות מצוה ועושים ואומרים רוצה אני מתרצים נמי בלב". מהרמב"ם והעונג יום טוב משתמע, שבזמנים ההם האדם רצה לקיים מצוות, א"כ היה אפשר לכפות אדם לקיים מצוות. אולם בימינו, אומר החזון איש (יור"ד סי' ב), "בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם – אין במעשה הורדת גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו. וכיון שכל עצמנו לתקן – אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". החזון איש אומר, בימינו שיש הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, הכפייה למצוות תגרום להיפך הגמור ולהתרחקות ממצוות, לכן אין לכפות אדם לקיים מצוות עתה.

חינוך מעל לכל
אחר שלמדנו על דין ערבות ושיש סמכות לביה"ד או לאנשים מסוימים לכפות על המצוות נראה לי שאפשר לומר, שניתן באופן עקרוני לכפות אדם לסייע לאדם אחר, בהנחה שהאדם המסייע מחויב במצווה ומפני זה הוא ערב לאדם הנזקק לסיוע. אלא שבזמן הזה כפי שראינו איננו נוקטים בדרך של כפייה על קיום מצוות.

אלא שלעצם העניין יש לומר, שסיוע לאדם הנזקק נכלל במצוות "ואהבת לרעך כמוך". הרמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"א) כותב, "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות". במה דברים אמורים, לדוגמא אדם נמצא בצרה הוא מבקש עזרה מחברו, כך גם כאשר חברו בצרה אדם זה צריך לתת עזרה. אלא שאי-אפשר לחייב אדם מסוים על מצווה זו, מפני שאם נהיה מחויבים במצווה זו לא יהיה באפשרותנו להתעסק בעניינינו הפרטים ורק נצטרך להתעסק בעניינים של חברנו שזקוקים באותו רגע לסיוע.

למעשה, מצוות "ואהבת לרעך כמוך", היא מצווה מוסרית שצריך לחנך אליה וכך נזכה לקיים מצווה זו ולסייע לזולת.

סיכום: מצווה לסייע לאדם מוגבל אשר נזקק לעזרה בקיום מצוות, מצד ערבות הדדית. כאשר אין לו מי שיסייע, אדם זה נחשב אנוס ופטור מלקיים מצוות. כאשר יש לאיש המוגבל אדם שיעזור לו, הרי הוא מחויב באופן עקרוני לסייע כפי שראינו (אך כפי שהחזון איש אמר, בימינו שיש הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, הכפייה למצוות תגרום להיפך הגמור ולהתרחקות ממצוות, לכן אין לכפות אדם לקיים מצוות עתה) ואם אדם זה אינו מסייע , האדם מוגבל אנוס ופטור מלקיים מצוות.
לדעתי, רבים מציבור שומרי המצוות אינם מודעים לחיוב זה מצד הערבות ההדדית ונכון יהיה, מבחינה חינוכית, לידע את הרבים.

השאר תגובה